מחלת הטפטוף בדגים: קשקשים דמויי אצטרובל, גורמים וטיפול

מה אתה רואה

הגוף נפוח, לא רק הבטן, ומבמבט מלמעלה הקשקשים מזדקרים מהגוף כמו קשקשי אצטרובל. הצללית הזו היא הסימן, והיא שמבדילה מיימת מדג שפשוט קיבל יותר מדי מזון או נושא ביצים: דג שמן חלק, דג עם מיימת מכוסה בזיפים. לצדה תראה בדרך כלל עין אחת או שתיים הבולטות החוצה, זימים חיוורים או אדומים, דג התלוי סמוך לפני המים או יושב בקרקעית, צואה ארוכה, חיוורת וחוטית, ואובדן תיאבון שמופיע יום או יומיים לפני שהנפיחות מתחילה.

דרופסי אינה מחלה. זהו תיאור — הצטברות נוזלים בחלל הגוף ומתחת לעור — והוא אומר שהכליות הפסיקו לשמור על מאזן המים הפנימי של הדג. דג מים מתוקים חי במים דלילים בהרבה מדמו, ולכן מים נכנסים דרך הזימים והעור כל היום, והכליות מבלות את כל היום בשאיבתם החוצה. כשהן קורסות, הדג מתמלא בנוזלים. מה שעוצר את הכליות הוא כמעט תמיד זיהום חיידקי, לרוב Aeromonas, שחי בכל אקווריום ואינו מזיק לדג בריא. הוא חדר משום שהדג כבר היה מוחלש: שבועות של עלייה הדרגתית בניטראט, עלייה באמוניה אחרי החלפת מים שהוחמצה, טמפרטורה נמוכה מדי לאורך זמן, זקנה, או הלחץ של הובלה ואקווריום חדש.

זו הסיבה שמיימת מופיעה לעיתים קרובות בדג אחד בעוד שחבריו לאקווריום נראים בריאים, וזו גם הסיבה שהיא כמעט אף פעם אינה “נדבקת” מדג אחר. החיידקים היו שם תמיד. המים הם שהשתנו.

התחזית הכנה

ברגע שהקשקשים מזדקרים במלואם, רוב הדגים אינם מחלימים, לא משנה מה תעשה, משום שהנזק לאיברים שמאחורי הנפיחות כבר התרחש. אם מזהים את המצב מוקדם — דג שנפוח מעט, איבד עניין במזון, והקשקשים שלו רק מתחילים להתרומם לאורך הגב — הסיכויים ממשיים, אולי חמישים אחוז. כדאי לבצע את הטיפול שלהלן במקרה המוקדם וכדאי לנסות אותו במקרה המאוחר, אך חשוב להבין את ההבדל, כדי שדג שאינו משתפר בתוך שבוע לא ימשיך לסבול לשווא.

הטיפול

1. העבר את הדג. אקווריום אשפוז ריק בנפח של 10 עד 20 ליטר, עם גוף חימום, אבן אוויר ומסנן ספוג. לא משום שהמיימת תתפשט — היא לא תתפשט, במובן הרגיל — אלא משום שכל שלב בהמשך קל וזול יותר בנפח קטן, והדג נחסך מתשומת הלב של חברים לאקווריום שעלולים לנשוך דג חלש.

2. מלח אפסום, לא מלח לאקווריום. מגנזיום סולפט במינון של כף אחת לכל 40 ליטרים (10 גלונים), מומס תחילה בכוס ממי האקווריום. הוא מושך נוזלים החוצה דרך העור ונותן לכליות הזדמנות להדביק את הקצב, וזהו החלק היחיד בטיפול שמסייע באופן ניכר בתוך יום או יומיים. מלח לאקווריום (נתרן כלורי) עושה את ההפך — הוא מוסיף לעומס המלחים שהדג כבר אינו מצליח לווסת — לכן אל תחליף בו את מלח האפסום.

3. חימום, בעדינות. לדגים טרופיים, 27–28 °C, ולהעלות את הטמפרטורה בלא יותר מ־1 °C בכל twelve שעות. חימום מאיץ גם את מערכת החיסון וגם את פעולת האנטיביוטיקה. דג זהב נשאר בטמפרטורה הרגילה שלו; אין לחמם דג מים קרים כדי לטפל בו.

4. אנטיביוטיקה, רצוי במזון. הזיהום פנימי, ותרופה המומסת במים מגיעה אליו בקושי דרך דג שאינו שותה. אם הדג עדיין אוכל, מזון תרופתי — מוצר המבוסס על kanamycin או metronidazole, או כופתיות שהושרו בתרופה — מביא את האנטיביוטיקה אל המקום שבו נמצאים החיידקים. אם הוא הפסיק לאכול, הוסף למים חומר אנטיבקטריאלי רחב־טווח (kanamycin או מוצר nitrofurazone) בהתאם לנפח האמיתי של מיכל הטיפול, לאחר הוצאת הפחם, והשלם את הטיפול לפי ההוראות שעל התווית גם אם הדג נראה טוב יותר ביום four.

5. החלפות מים יומיות במיכל הטיפול, 25–50 %, תוך הוספת מחדש של המלח והתרופה עבור הנפח שהוחלף. מים נקיים הם מחצית מכל טיפול בדג, וכאן זו המחצית שמאפשרת למחצית השנייה לפעול.

באפליקציה — בדיקה עם תמונה מלמעלה ומהצד, המדידות שלך והתסמינים שסומנו מעניקה ל-Finley את חומרת המצב ואת התוכנית המתאימה; הוסף את התוכנית ללוח הזמנים שלי קובעת את החלפות המים היומיות, את ימי המלח והתרופה כמשימות, ובדיקת המעקב שואלת אם הנפיחות יורדת.

הפעל בדיקה לנפיחות →

בינתיים, במיכל הראשי

הדג שבאקווריום האשפוז הוא התסמין. האקווריום הראשי הוא הגורם, ואם תטפל רק בדג הזה, הדג הבא שנחלש בקהילה יהיה המקרה הבא. בדוק היום אמוניה, ניטראט, ניטריט, pH וטמפרטורה. כל ערך מעל אפס עבור הרעלים, או ניטראט מעל 40 ppm, מחייב החלפת מים של 30–50 % עכשיו ובדיקות יומיות עד שהמצב מתנקה; ניטראט שנשאר במשך חודשים בשנות ה־20 וה־30 דורש לוח זמנים שבועי מסודר החל מהשבוע. שאב את המצע בזמן שהמים מרוקנים, כי מזון מתפרק בחצץ הוא המקום שבו Aeromonas מתרבה, וחפש את מה שאיש לא הבחין בו — חילזון מת מאחורי המסנן, גוף חימום שמציג טמפרטורה הנמוכה בשתי מעלות, או שבועיים של האכלה כפולה.

באפליקציה — תעד את הבדיקה, ופסק הדין יציין אילו מדדים בעייתיים ובאיזו מידה; תרשים המגמה יראה אם הניטראט עלה במשך שבועות, שזהו הסיפור הרגיל מאחורי מקרה דרופסי.

תעד את המדדים של היום →

לדעת מתי להפסיק

דג שמשתפר חוזר לאכול, הנפיחות נרגעת, והקשקשים חוזרים לשכב שטוחים במשך שבוע או שבועיים. דג שאינו משתפר — מכוסה כולו בקשקשים בולטים, אינו אוכל, נושם בכבדות ואינו מסוגל להחזיק את עצמו זקוף — לא ישתפר, ושבוע נוסף של מלח אפסום הוא שבוע נוסף של סבל. המתת חסד באמצעות שמן ציפורן (כמה טיפות במיכל קטן עם מי המיכל, לנער כדי ליצור אמולסיה, להוסיף באיטיות עד שהדג נרדם, ואז להוסיף מנה חזקה) היא מהירה וללא כאב, והיא החסד האחרון שמגדל יכול להעניק. זו החלטה קשה וכנה, והמדריך לזיהוי סבל רלוונטי גם כאן.

שאלות נפוצות

איך נראית מיימת בדגים?

גוף נפוח, לא רק בטן עגולה, כשהקשקשים בולטים ממנו כמו אצטרובל כשמביטים מלמעלה. עיניים בולטות, זימים חיוורים, צואה חיוורת וחוטית ודג שמפסיק לאכול יום או יומיים לפני הנפיחות הם התסמינים הנלווים הרגילים. דג שמן או דג עם ביצים כלואות הוא חלק; דג הסובל ממיימת נראה זיפי.

האם מיימת מדבקת?

לא באופן שבו ich מדבק. החיידקים שבדרך כלל גורמים לה חיים בכל אקווריום, והם משתלטים רק על דג שכבר נחלש, כמעט תמיד בגלל מים באיכות ירודה. מקרה שני באותו מיכל אינו נדבק מהראשון; הוא חי באותם מים. טפל בכימיית המים של המיכל עבור כולם, ובודד את הדג החולה למענו.

האם דג יכול להחלים מדרופסי?

לפעמים, אם מזהים את הבעיה מוקדם — לדג שמעט נפוח ואיבד את התיאבון, כשהקשקשים רק מתחילים להתרומם, יש אולי סיכוי של אחד לשניים להחלים בעזרת מלח אפסום, חימום, אנטיביוטיקה ומים נקיים. דג שהקשקשים שלו פרושים לגמרי ושהפסיק לאכול כמעט לעולם אינו מחלים, משום שהנזק לאיברים שגרם לנפיחות כבר התרחש.

האם מלח אפסום מרפא דרופסי?

הוא עוזר. מגנזיום סולפט, במינון של כף אחת לכל 40 ליטר, מושך נוזלים החוצה דרך העור ומפחית את הלחץ על הכליות, ולכן זהו הצעד היחיד שמביא להקלה נראית לעין בתוך יום או יומיים. הוא אינו מטפל בזיהום שמתחת לפני השטח, הדורש אנטיביוטיקה — רצוי במזון. מלח לאקווריום אינו תחליף ומחמיר את המצב.

מה גורם לדרופסי מלכתחילה?

זיהום חיידקי, בדרך כלל Aeromonas, שמגיע לכליות של דג שמערכת ההגנה שלו נחלשה. מה שהחליש אותה הוא כמעט תמיד המים: ניטראט שעולה בהדרגה במשך שבועות, אמוניה או ניטריט אחרי החלפת מים שהוחמצה, טמפרטורה נמוכה מדי לאורך זמן, או הלחץ של הובלה לאקווריום חדש. הגיל והאכלת יתר מוסיפים לכך. תקן את המים, וברוב האקווריומים לא יופיע מקרה שני לעולם.